<h1>קיצור הלכ' נדה להרא"ש</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ואם שמשה מטתה קודם ראייתה לאלתר, לא תתחיל למנות ז' נקיים עד יום ה' לשימושה, דקי"ל פולטת שכבת זרע הוי כאילו ראתה דם וסותרת, וקי"ל כרבנן דאמרי בפרק ר' עקיבא [שבת פ"ו ע"ב] דשש עונות שלימות בעינן. הלכך אם שמשה מטתה בא' בשבת וראתה בו ביום, אם פלטה שכבת זרע ברביעי בשבת סותרת, דעדיין לא עברו שלש עונות שלימות. הלכך אינה יכולה להתחיל מנין ז' נקיים שלה אלא ביום חמישי. ותטבול בשביעי, דהיינו ביום רביעי בערב.
<h2>דף סג:</h2>
ת"ר והזרתם את בני ישראל מטומאתן [ויקרא ט"ו] מכאן אמר ר' אושעיא [ס"ג ע"ב] אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה, אמר רבא עונה. וכמה עונה, או יום או לילה. וצריכה האשה להכין ולידע זמן ווסת ראייתה, מתי היא רגילה לראות. אם היא רגילה לראות מל' יום לל' יום, או פחות או יותר, כשיגיע אותו זמן, אם רגילה לראות ביום תפרוש מבעלה כל אותו היום, ולא תשמש עמו. ואם רגילה לראות בלילה, תפרוש כל אותו הלילה. ואם עבר היום או הלילה ולא ראתה, תבדוק עצמה, ואם מצאה עצמה טהורה, אינה צריכה לפרוש יותר מבעלה.
ואם היתה רגילה לראות לל' יום, ושינתה את וסתה וראתה לכ' יום, כשיגיע יום כ' תפרוש מבעלה, דחיישינן שמא רוצה לשנות את וסתה שהיה לה לל', ולקבוע אותה לכ'. ואם לא ראתה לכ' יום, כשיגיע יום ל' דהיינו עד עשרה ימים לאחר יום עשרים אז תפרוש מבעלה, שזהו וסתה הקבוע לה. ואם ראתה ליום כ', כשיגיע יום כ' מאותה ראיה תפרוש. ואם לא ראתה, תפרוש ליום ל', דהיינו עוד י' ימים לאחר יום כ'. ואם ראתה ליום כ', דהיינו פעם שלישית שראתה ליום כ', מעתה והלאה אינה צריכה לחוש ליום ל', לפי שקבעה לה וסת ליום כ', ועקרה וסתה של ל' יום, כי אין וסת נעקר ונקבע אלא בג' פעמים. אבל חוששת אפי' בפעם אחת.
<h2>דף סה:</h2>
והבועל את הבתולה בועל בעילת מצוה ופורש, וצריכה ליזהר כדין כל אשה נדה. ולא תלבש לבנים, ולא תתחיל לספור שבעת [ימים] נקיים עד יום חמישי לשימושה. ותתרחק ממנו עד טבילתה כדין שאר הנשים.
<h2>דף סו.</h2>
ומשעת ראייתה עד שתטבול יש לה להתרחק קצת מבעלה בדברים שאפשר, כי התורה אסרה ייחוד (על) של כל העריות, וגם נדה היא בכרת כשאר העריות, אלא שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה, ומצאו רמז מן המקרא להתיר ייחוד נדה, ודרשו [סנהדרין ל"ז ע"א] סוגה בשושנים. ובשביל שמתייחד תדיר עמה, עשו גדר וסייג שיזכור את נדותיה, ואמרו [שבת י"א ע"א] שלא יאכלו על השלחן אחד, בימיהם שהיו שלחנות שלהם קטנים ובפני כל אחד היו נותנים שולחן. והאידנא שכל בני הבית אוכלין על שלחן אחד, אוכלת עמו על השולחן, אבל יעשה קצת היכירא, ישים קנקן על השלחן ביניהם. לא יגע בה אפילו באצבע קטנה. ולא יקבל שום דבר מידה, אלא מניחתו לפניו והוא נוטלו. ולא תשפוך לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו. ולא תמזוג לו את הכוס. ולא תציע לו המטה בפניו, אבל שלא בפניו מצעת היא. ולא ישכב על מטתה, אפילו כשאינה במטה.
<h2>דף סו:</h2>
וצריך שלא יהיה דבר חוצץ בין שיניה, דאע"ג דלא בעינן שיבואו המים לתוך פיה, מיהו ראוי לביאת מים בעינן. מנהג יפה נהגו הנשים שאינן טועמות כלום בין הרחיצה ובין הטבילה, כדי שלא יהא דבר חוצץ בין שיניה.
<h2>דף סז.</h2>
ומבעוד יום תכנס במרחץ, ותחוף ותרחץ יפה עד הערב, ותטול צפרניה, ותסרוק ראשה. ותטבול במקוה שיש מ' סאה. ותעמוד אשה על גבה בשעה שהא טובלת, שתראה שיהא כל גופה ושערותיה נכנסין במים, ולא ישאר משער ראשה כלום חוץ למים. ותסיר הטבעות מאצבעותיה בשעת טבילה. ותרחיב ירכותיה קצת זו מזו, שלא יהיו תכופות ודבוקות יחד זו אצל זו בשעת טבילה. גם זרועותיה לא יהיו דבוקות לגופה, אלא תגביהם קצת עד שיכנסו המים יפים אל בית השחי. ופיה לא תקפוץ ביותר, גם אינה צריכה לפתוח פיה, אלא תשיק שפתותיה זו לזו בדיבוק בינוני.
ולא תעצים עיניה ביותר, וגם לא תפתח עיניה ביותר, פן יחוצו העפעפים למעלה ע"ג העין, אלא תסגור עיניה ברפיון. וכשפושטת מלבושיה, כשהיא עומדת בחלוקה תברך ב"א ה' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה, ותפשוט חלוקה ותטבול.
<h2>דף סח.</h2>
וכאשר תראה טיפת דם כחרדל, צריכה שתשב עליו ז' ימים נקיים. ואחר שיפסוק הדם, תבדוק עצמה יפה יפה בבגד פשתן לבן, או בצמר גפן לבן, ותכניסהו באותו מקום לחורין ולסדקין ובדיקה זו תהיה בין השמשות ביום שתפסוק בו מלראות. ותלבוש חלוק הבדוק שאין בו כתם, ומיום המחרת תתחיל לספור ז' נקיים, ובאותן ז' הימים תבדוק בכל יום עצמה וחלוקה יפה, להכניס לחורין ולסדקין ולא לקינוח בעלמא.
